יום שני, 17 באוקטובר 2011

רומינה יאן- זכורה בלב!

נכון זה הבלוג של לאלי ואני מעדכנת על לאלי!
אבל את לאלי הכרנו בזכות כריס מורנה "האמא" השנייה של לאלי, "האמא" שלנו!
מי שגדלה אותו מילדות לבגרות!
מי שהראתה לנו את הטוב בחיים!
מי שנתנה לנו את התבונה להבחין בין טוב לרע!
נתנה לנו תקווה!
אמרה לנו להישבר!
ואת כל זה עשתה בדרך יצירתית, היא הראתה לנו את זה דרך אנשים שמביימים את החיים-
בזכותה את השחקנים אנו מעריצים!
רצינו לתת קצת כבוד למלכה הזאת וגם לביתה, רומינה יאן!

גם רומינה היא מעין "אמא" או לחילופין "האחות הגדולה" שתמיד תומכת.
גדלנו איתה ואם אמה. ככה אנחונו קורבים וככה אנחנו רחוקים מיהם!
בלי להכיר אותם אנחנו יודעים עליהם הכל!
לפני שנה בערך נפטרה רומינה יאן (ז"ל) והשאירה אחרייה אמא שבורת לב, שלושה ילדים ובעל אוהב.
(ילדה הבכור בין 10)
תמיד בגדר החלומות רומינה רצתה משפחה ועזבה את עולם הטלוויזיה.
בשנים האחרונות רומינה חזרה לככב, שוב התעוררה לחיים שלנו הנסיכה.
האישה הטובה הזאת שאנחנו אוהבים אותה,
רומינה זכורה לנו כמו שאנו זוכרים את עצמנו.
במותה של רומינה נשבר לכריס הלב ואמרה לקרוב משפחה:
"אני לא כותבת יותר- שום דבר, לעולם!"
כריס שבורה, פשוט כואב הלב עלייה.
היא בחורה כ"כ רגישה כמו חרסינה שאפילו גרמה לנו לבכות כאשר הכוכבים שמייצגים את האישיות שלה בוכים- אנחנו איתם! צוחקים איתם! הכל? איתם!
וכשכריס אומרת שהיא לא תכתוב, זה פספוס לחשוף לעוד אנשים את הבחורה המדהימה הזאת.


פשוט כואב הלב. המעריצים רצו להחזיר לכריס את הכוחות לכתוב בחזרה:
(המכתב לקוח מאתר lanovela.)
המכתב:
"למלכה שלנו, האישה שנותנת לנו כוח, כריס מורנה. כריס, יש לנו כל כך הרבה דברים לומר לך, אבל אנו לא מוצאים את המילים. אנו מנסים למצוא את הדרך שתראה לנו את הדברים ביותר נועם, בדרך פחות מכאיבה, אבל משום מה, הכול חשוך מידי, ואנחנו לא מצליחים למצוא את הדרך הזו. אנחנו רואים אותך כאישה חזקה כל כך, שיכולה הכול, שהבלתי אפשרי הוא רק הפרעה קטנה בדרך. ופתאום, להרגיש שאת חלשה? שאת פתאום מרגישה שאין לך ברירה אלא לוותר? זה משנה את כל הראיה שלנו לגבי העולם הזה. לימדת אותנו וליווית אותנו כבר הרבה זמן. למדת אותנו לראות את הדברים הקטנים שנוצרים בכל יום, לא לוותר, להתנגד לדברים שסוגרים עלינו, להיות עצמנו כי אין דבר טוב יותר. לאהוב, לחייך, לשמוח, לפרוק, לבכות, לצעוק, לצחוק, הכול בדרך אחרת. למדת אותנו איך להסתכל על העולם בצורה טובה יותר , איך להתנהג ולהיות אדם טוב יותר. את הראית לנו את הדרך לטעות ואת הדרך לכפר, את לימדת אותנו דברים שלא לומדים סתם כך, את נתת לנו דבר חשוב מאוד שבכל סדרה את מעבירה לנו אותו מחדש, את המסר של החיים. את ממלאה לנו כל ערב וערב ונותנת לנו להרגיש שמחה, עצב, מסתוריות, את החשק להמשיך, את החשק לרצות עוד. את חלקנו את מלווה מאז שאנחנו קטנטנים, וחלקנו רק מהילדות וההתבגרות. בשבילנו? את כמו אמא, אמא שמראה לנו את הדרך לעולם אחר, עולם טוב, עולם סוחף, שגורם לנו לחייך. תמיד גרמת לנו לראות את האור גם שמרגישים אבודים. את שכנעת אותנו להמשיך לחלום, ולנסות לטפס ולהגיע אליו ואף פעם לא לוותר. גרמת לנו לא לאבד תקווה, לא להישבר, את מראה את זה בדרך כל כך מיוחדת, ובזכותך אנחנו מרגישים חזקים יותר. אז איך זה שאחרי כל כך הרבה, אנחנו לא מוצאים את המילה הנכונה? אל תיכנעי כריס, אנחנו איתך ולא נעזוב אותך. אנחנו לצידך בדרך הזו, ונשאר לצידך עד הסוף. עכשיו זה התור שלנו לחזק אותך, בדיוק באותה דרך בה את חיזקת אותנו. בכל שיר, בכל פרק, בכל עונה, בכל סדרה, קיבלנו מתנה חשובה. מתנה שאת העברת לנו מכל הלב, מתנה שתישאר איתנו לכל החיים. המתנה הזו, היא ברורה וצפויה, אבל גם מסתורית ומפתיעה. זו מתנה שאנחנו יודעים עליה הכל, אבל לא יודעים כלום. וכך היא תישאר. למדת אותנו להיות חזקים תמיד, ועכשיו הגיע התור שלך, עכשיו שקשה לנו ולך במיוחד, אנחנו רוצים לחזק אותך . תזכרי שכמה שאנחנו רחוקים פיזית , ככה אנחנו קרובים אלייך , בלב . אין לנו מילים לתאר את האהבה שלנו אלייך, פשוט תודה. כריס, תודה על היותך אישה מדהימה כל כך. תודה, על מה שאת. תודה, על מה שאת עושה. תודה, על הכול. הדבר היחיד שנותר לנו לומר לך, הוא שלא תיכנעי לעולם, שאנחנו אוהבים אותך, ושתמיד תזכרי שמאחורי העננים, השמיים תמיד כחולים. אוהבים, כל פורום Angeles-il.com, ישראל."



רומינה ז"ל (1974-2010) - 36 שנים למותה.
Imagen

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה